<h1>שו"ת הרשב"א מיוחסות סימן ק"ע</h1>
<h2>דף כט:</h2>
שאלה תגרים יש מצויים בינינו שהם חשודים על גבינות של גוים, והלכה רווחת שהחשוד בדבר לא דנו ולא מעידו, אלא שגבינת הגוי אסורה עליה מקדם שבועה חמורה עם היות אצלנו פסק שהשבועה חלה על כל דבר מדרבנן, ונתברר ענין זה בתגרים ההם, אם נאמר על זה שהחשוד על קל [לא] נחשד על החמור אחר שלא נשתנה הגוף, או שלא נאמר כן אלא על גופות מוחלקות. הודיעני דעתך. תשובה לפי שבודקים בקנקנים יפים אני בודק אחר קנקנך. אמרת הלכה רווחת שחשוד בדבר לא דנו ולא מעידו, וכבודך במקומו מונח אין זו הלכה רווחת ואין הלכה כן, שבבכורות פרק כל פסולי המוקדשין [ל"ה ע"א] רבי מאיר היא דאמרה, ופליג עליה רשב"ג ואמר נאמן הוא על של חבירו ואין נאמן על של עצמו והלכה כדבריו, והכי איפסיקא הלכתא פרק בתרא דיומא [ע"ח ע"א] דגרסינן התם עמד רבי יצחק בר חקולא על רגליו ואמר אני ראיתי רבי יוסי בר זימרא זקן ויושב בישיבה היה ונוטל רשות להתיר בכורות אמר ליה רבי אבא לא כך היה מעשה אלא כך היה מעשה דרבי יוסי בר זימרא כהן היה והכי קמיבעיא להו הלכה כרבי מאיר דאמר החשוד בדבר לא דנו ולא מעידו ופשיט להו הלכה כר"ש בן גמליאל דאמר נאמן הוא על של חבירו ואינו נאמן על שלו [בכורות ל"ה ע"ב]. ושמא תאמר דחשוד דהאי פרקא דאיפלגו ביה רשב"ג ורבי מאיר לאו חשוד גמור הוא, אלא חששא בעלמא שחששו לכל כהן בבכור, וכדקאמר התם אמר ליה רב פפא לאביי לרבי מאיר דאמר החשוד בדבר לא דנו ולא מעידו ואמר רבי מאיר החשוד בדבר אחד חשוד לכל התורה כולה כהנים הכי נמי דלא דייני דינא, ופריק אימר דאמר רבי מאיר לחששא לאחזוקינהו מי אמר. אבל חשוד גמור לכולי עלמא לא דנו ולא מעידו, והיינו סתם מתניתא דפרק עד כמה [בכורות כ"ט ע"ב] דתנן החשוד על השביעית אין לוקחים ממנו פשתן, החשוד להיות מוכר תרומה לשם חולין, חשוד על השביעית, זה הכלל החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו, ולא נזכר שם המחלוקת. לא היא דסתם ואחר כך מחלוקת היא, וכן דעת כל הפוסקים. ומכל מקום הללו שחשודים לאכול גבינה של גוים אין לוקחים מהן גבינות, ואפילו ממה שהם אוכלים שהרי חשודים הם על אכילתן, והרי אמרו [ע"ז ל"ט ע"ב] אין לוקחים מתגרי סוריא, והני גריעי מתגרי סוריא דהתם אוכלים ממאי דמשדר משום דאין חשודים על האכילה וממאי דמנח קמיה משדר, אבל הני חשידי על האכילה.
<h2>דף ל:</h2>
גם מה שאמרת החשוד על דבר קל אם הוא חשוד על דבר חמור, אפילו על הקל ממנו אינו חשוד, דמשומד לערלות אינו משומד אצל שחיטה, ולא אמרו משומד לדבר אחד הוי משומד לכל התורה אלא במשומד ליין נסך ולחלל שבתות בפרהסיא וכדאיתא פ"ק דחולין [ד' ע"ב]. ומכל מקום במה שנחשד, הרי אנו רואין אותו כמשומד גמור לאותו דבר, ואפילו בשבועה אין נאמן שכבר הוא חשוד לעבור על זה. ותדע לך שאם אין אתה אומר כן, משומד אוכל נבלות לתאבון ישבע שלא יאכילנו שום נבלה ולא יצטרך לבדוק אחריו בכל פעם, ואם לא בדק סכין אפילו אחריו אמאי אסור [שם ג' ע"ב], ישבע ששחט כראוי בסכין יפה ונאמנין, אלא שלאותו דבר אינו נאמן לעולם. ועמי הארץ שאינם נאמנים על המעשרות ישבעו שהוא מתוקן ויאמנו דבריהם. כן נראה לי בבירור. ועוד תדע שאפילו לא יאכל הוא ולא יאכיל לאחרים, אין מקבלין אותו עד שיקבל חברות בפני שלשה חברים, כדתניא התם פרק עד כמה [בכורות ל' ע"ב] הבא לקבל דברי חברות צריך לקבל בפני שלשה, ואם איתא ישבע בפני שנים ונאמן.
<h2>דף לה.</h2>
שאלה תגרים יש מצויים בינינו שהם חשודים על גבינות של גוים, והלכה רווחת שהחשוד בדבר לא דנו ולא מעידו, אלא שגבינת הגוי אסורה עליה מקדם שבועה חמורה עם היות אצלנו פסק שהשבועה חלה על כל דבר מדרבנן, ונתברר ענין זה בתגרים ההם, אם נאמר על זה שהחשוד על קל [לא] נחשד על החמור אחר שלא נשתנה הגוף, או שלא נאמר כן אלא על גופות מוחלקות. הודיעני דעתך. תשובה לפי שבודקים בקנקנים יפים אני בודק אחר קנקנך. אמרת הלכה רווחת שחשוד בדבר לא דנו ולא מעידו, וכבודך במקומו מונח אין זו הלכה רווחת ואין הלכה כן, שבבכורות פרק כל פסולי המוקדשין [ל"ה ע"א] רבי מאיר היא דאמרה, ופליג עליה רשב"ג ואמר נאמן הוא על של חבירו ואין נאמן על של עצמו והלכה כדבריו, והכי איפסיקא הלכתא פרק בתרא דיומא [ע"ח ע"א] דגרסינן התם עמד רבי יצחק בר חקולא על רגליו ואמר אני ראיתי רבי יוסי בר זימרא זקן ויושב בישיבה היה ונוטל רשות להתיר בכורות אמר ליה רבי אבא לא כך היה מעשה אלא כך היה מעשה דרבי יוסי בר זימרא כהן היה והכי קמיבעיא להו הלכה כרבי מאיר דאמר החשוד בדבר לא דנו ולא מעידו ופשיט להו הלכה כר"ש בן גמליאל דאמר נאמן הוא על של חבירו ואינו נאמן על שלו [בכורות ל"ה ע"ב]. ושמא תאמר דחשוד דהאי פרקא דאיפלגו ביה רשב"ג ורבי מאיר לאו חשוד גמור הוא, אלא חששא בעלמא שחששו לכל כהן בבכור, וכדקאמר התם אמר ליה רב פפא לאביי לרבי מאיר דאמר החשוד בדבר לא דנו ולא מעידו ואמר רבי מאיר החשוד בדבר אחד חשוד לכל התורה כולה כהנים הכי נמי דלא דייני דינא, ופריק אימר דאמר רבי מאיר לחששא לאחזוקינהו מי אמר. אבל חשוד גמור לכולי עלמא לא דנו ולא מעידו, והיינו סתם מתניתא דפרק עד כמה [בכורות כ"ט ע"ב] דתנן החשוד על השביעית אין לוקחים ממנו פשתן, החשוד להיות מוכר תרומה לשם חולין, חשוד על השביעית, זה הכלל החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו, ולא נזכר שם המחלוקת. לא היא דסתם ואחר כך מחלוקת היא, וכן דעת כל הפוסקים. ומכל מקום הללו שחשודים לאכול גבינה של גוים אין לוקחים מהן גבינות, ואפילו ממה שהם אוכלים שהרי חשודים הם על אכילתן, והרי אמרו [ע"ז ל"ט ע"ב] אין לוקחים מתגרי סוריא, והני גריעי מתגרי סוריא דהתם אוכלים ממאי דמשדר משום דאין חשודים על האכילה וממאי דמנח קמיה משדר, אבל הני חשידי על האכילה.
